שתי שיבות יהודה מהגלות

חזון יחזקאל לשוב לארץ המובטחת

המלך נבוכדנצר לקח את הנביא יחזקאל בשבי בבל בגיל 26 בשנת 597 לפנה"ס. ספר יחזקאל נכתב עבור יהודים החיים בגלות ומדבר, בין היתר, על הזמן שבו ישובו לארצם. החזון היה מופתי מבבל בשנות ה-500, לפני תחילת תקופתנו, כאשר גם בית המקדש בירושלים נחרב במשך 70 שנה.

עם זאת, המימוש בפועל והעיקרי של החזון לא התרחש עד 1900. ואז, כמעט 2,000 שנה של עצמות יבשות התעוררו לחיים עם עצמאותה של מדינת ישראל באתר ההיסטורי שלה ושיבת היהודים, לא רק מבבל, אלא מכל רחבי העולם. הן גירושין והן פיצויים בוצעו באופן בולט באותה צורה, רק שהיקף האירועים היה שונה. רק כוחו של דבר אלוהים יכול להסביר את האנלוגיה ההיסטורית של המאורעות.

שום דבר נבואי לא בא מרצונם של בני האדם, אך בני האדם, בהדרכת רוח הקודש, אמרו את מה שקיבלו מאלוהים. (פטרוס השני א' 21)

הגירוש הראשון והחזרה מבבל בשנות ה-500 לפנה"ס.

1. גירוש

שבי בבל היה גלות של יהודים בבבל שבמסופוטמיה. זה התחיל בשנת 597 לפנה"ס, כאשר נבוכדנצר השני כבש לראשונה את ירושלים, והסתיים עם כיבוש בבל על ידי כורש הגדול בשנת 539 לפנה"ס. נבוכדנצר החריב את בית המקדש בשנת 586 לפנה"ס. ולקח עוד מתושבי העיר לבבל.

בסך הכל לקח נבוכדנצר יהודים מירושלים לשבי שלוש פעמים. החלק הראשון של האוכלוסייה גורש כאשר המלך אויגן שלט רק שלושה חודשים בשנת 597 לפנה"ס. (השנייה למתי 24: 16-12). 

בשנת 586 לפנה"ס. המלך צדקיהו נלכד, ובעיניים פקוחות נלקח לשבי בבל עם קבוצה נוספת. עבור העיר ירושלים, שלב זה היה הדרמטי ביותר. ראש שומר הראש, נבוסרדה, נכנס לעיר והחל להרוס אותה. "הוא שרף את מקדש ה', ואת ארמון המלך, ואת כל בתי ירושלים, את כל הבניינים הגדולים אשר הצית" (השנייה לטימותיאוס 2:2). מלכים כ"ה 9). הקירות נקרעו עד היסוד.

הקבוצה השלישית הוצאה לגלות ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 582 לפנה"ס. על פי ספר ירמיהו, נבוסרדה, ראש שומר הראש הבבלי, לקח עוד 745 מתושבי יהודה לבבל (ירמיהו י"ב 30).

התנ"ך, התנ"ך, מקורו גם הוא בבבל. בנוסף, מה שמכונה "ציד המכשפות" נולד שם. הללויה בבית הכנסת כי לא ניתן היה לבצע את תפילת ההכשרה בבית המקדש. קבוצה חדשה של סופרים קמה גם בבבל, שאב-טיפוס שלה נחשב לעזרא הכוהן. במקום עבודת הקורבנות, הדגש בבית המקדש היה על דבר אלוהים והסבריו. במשיח, הדבר הפך לבשר ודם.

לפני הגלות תוארה ההיסטוריה של ישראל כהיסטוריה של 12 השבטים, אך רק שבט יהודה (ושבט בנימין הקטן וכמה לוויים חזרו) ולכן ניתן גם לומר שהיהדות לא החלה עד שחזרה מהגלות. על פי כתבי הקודש, המשיח נולד משבט יהודה, 1. אייל. 19:10 ומיכה 5:1. ראה גם אל העברים 7:14.

2. חזור על הפעולה

כורש הגדול יצר את האימפריה הפרסית הגדולה, אשר ניתנת להשוואה טריטוריאלית רק לאימפריה הרומית ולאימפריה שיצר אלכסנדר מוקדון. האימפריה השתרעה מהמזרח התיכון ועד הודו והייתה המעצמה הראשונה בעת העתיקה. בתקופת שלטונו כבש המלך הגדול של פרס את ממלכות בבל, מדיה ולידיה. כורש כבש את העיר בבל ללא קרב בשנת 539 לפנה"ס. קודם לכן הביס את הצבא הבבלי בקרב אופיס. כאשר גובריאס מלך כורש צעד לתוך בבל בשנת 539 עם חייליו ב -13 באוקטובר, תושבי העיר כבר היו בצד של הפרסים.

כורש מופיע גם בתנ"ך. המלך תופס מקום חשוב בהיסטוריה היהודית. על פי התנ"ך, כורש שחרר את היהודים מהגלות ונתן להם רשות לבנות מחדש את בית המקדש בירושלים. בית המקדש בירושלים. מסדר כורש 538 לפנה"ס). היהודים ראו במלך הפרסי את משחרר העם. מדיניותו הדתית הסובלנית של כורש הייתה הגיונית מבחינה פוליטית, שכן היא אפשרה לו לרכוש יוקרה על העמים שכבש ולשלוט באימפריה העצומה שלו במה שכונה "מלחמת גרילה". בעזרת סטראפים, כלומר, שליטים טריטוריאליים.

התמונה למעלה הראתה את המעצמה העתיקה הראשונה, פרס, שנשלטה על ידי כורש.

מסדר כורש

ראשי שבטי יהודה ובנימין, כמו גם הכוהנים והלויים, שכולם עוררו את הרצון ללכת ולבנות את מקדש אלוהים בירושלים, עזרא א' 5, היו מצוידים למסע.

חזרתו של יהודה ל"ארץ המובטחת" אפשרה את ביאתו הראשונה של המשיח על פי כתבי הקודש, ראה: בראשית א'. 1. 49:10;

שום שרביט לא יוצא מיהודה, שום שרביט מפקד לא יוצא ממשפחתו. השבט שלו יהפוך לאחד שיש לו כוח, העמים ישמעו אותו.

גירוש נוסף ושיבה ממקומות שונים בעולם בשנות ה- 1900

1. גירוש

מלחמת היהודים הראשונה הייתה הראשונה מבין שלוש מרידות שפתחו יהודים נגד האימפריה הרומית. המלחמה החלה בשנת 66, כאשר היהודים בירושלים מרדו ברומאים לאחר רדיפתם, והסתיימה בשנת 73, כאשר הרומאים כבשו את המפלט האחרון של המורדים, מבצר מצדה. השלב המכריע של המלחמה הסתיים בסתיו 70, כאשר המצביא הרומי טיטוס הרס את העיר ירושלים ושרף את מקדשה תוך כדי.

מלחמת היהודים השנייה מרד בר כוכבא, הידוע גם בשם מרד בר כוכבא, היה המרד היהודי הגדול השלישי נגד רומא. המלחמה הסתיימה בניצחון הרומאים, שלאחריו הועברו רוב יהודי ארץ ישראל בכוח לחלקים אחרים של האימפריה. המלחמה יכולה להיקרא גם מלחמת היהודים השלישית אם התסיסה של 115-117 או מלחמת צטוס שבה ניצח הגנרל לוקיוס סקטוס נחשבת למלחמה של ממש. לפיכך, היו שלוש מלחמות וגירושים שונים באותו אופן כמו במודל גלות בבל. עכשיו רק בקנה מידה הרבה יותר גדול והרסני. הגירוש הראשון בוצע על ידי הבבלים והשני על ידי הרומאים.

כתוצאה מהמלחמות נגד רומא מצאו עצמם היהודים בפזורה גדולה נוספת, תחילה בשטח האימפריה הרומית ולאחר מכן ברחבי העולם.

2. חזור על הפעולה

האימפריה הבריטית הייתה אימפריה שכללה מושבות ושטחים אחרים שנשלטו על ידי הממלכה המאוחדת. האימפריה החלה לעלות בשנת 1500 והגיעה לשיאה בסביבות 1900, כאשר היא כללה רבע מהאנושות. זו הייתה גם האימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית שנמדדה באזור. האימפריה הבריטית כללה שטחים נרחבים בצפון אמריקה, האיים הקריביים, אפריקה, כל הודו ואוסטרליה, שטחים בדרום מזרח אסיה ובאוקיינוס השקט, ולמשך זמן מה את רוב המזרח התיכון. הייתה אמירה שהשמש מעולם לא שקעה על האימפריה הבריטית.

האימפריה הבריטית לא התפרקה עד 1900, כאשר חתניה זכו לעצמאות כתוצאה מהלאומיות. 56 מהם שייכים לחבר העמים הבריטי, שנוסד כיום על חורבות האימפריה.

התמונה למעלה מציגה את האימפריה הבריטית, המעצמה החזקה ביותר של תחילת 1900.

הצהרת בלפור

הצהרת בלפור הייתה הצהרה פומבית של ממשלת בריטניה בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בה הצהירה על תמיכתה בהקמת "בית לאומי יהודי" בארץ ישראל על אדמת האימפריה העות'מאנית. הדברים נכללו בנאומו של שר החוץ השני שר החוץ הבריטי ארתור בלפור . מתוך מכתב מנובמבר 1917 אל הלורד רוטשילד, מנהיג הקהילה היהודית בבריטניה. המכתב נועד להישלח לליגה הציונית של בריטניה ואירלנד. נוסח חוות הדעת פורסם בעיתונות ב-9. נובמבר 1917.

2 בנובמבר 1917

לורד רוטשילד היקר,

לעונג הוא לי למסור לכם, בשם ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת האהדה הבאה לשאיפותיהם של היהודים הציונים, שהוצגה ואושרה על-ידי הממשלה.

"ממשלת הוד מלכותו מברכת על הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל ותעשה כל שביכולתה להשגת מטרה זו. ברור שאין לעשות דבר שיכול לפגוע במעמדם החברתי והדתי של לא-יהודים. יישובים יהודיים בארץ ישראל או מעמדם המשפטי והפוליטי של יהודים בכל ארץ אחרת".

אודה לך אם תוכל להביא הצהרה זו לידיעת התנועה הציונית.

ברכות

ארתור ג'יימס בלפור

הבריטים כבשו את ירושלים בתחילת דצמבר, מיד לאחר פרסום הכרוז, בפיקודו של גנרל אדמונד אלנבי. אלנבי הביס את הטורקים חודש קודם לכן במה שכונה "הטורקים". בקרב עזה השלישי וכתוצאה מכך נסוגו העות'מאנים מהאזור והשאירו את ירושלים לבריטים ללא קרב. העיר נכנעה ב-9 בדצמבר 1917.

בשנת 1918 הפסידה טורקיה במלחמה והשטח הפלסטיני שהיה שייך לה נמסר לבריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה. חבר הלאומים אימץ מנדט בריטי לאזור, ומסמך היסוד של המנדט הכיל את הצהרת בלפור כמעט כפי שהייתה. הדבר הוביל מאוחר יותר לעצמאותה של מדינת ישראל כאשר בריטניה ויתרה על המנדט שלה ב-15 במאי 1948.

אנלוגיה היסטורית לאירועים

כך התגשמה השיבה השנייה של היהודים, הפעם לאחר כמעט 1900 שנות גלות. הן השיבה והן השיבה מבבל בשנת 538 לפנה"ס. השיבה מכל רחבי העולם משנת 1917 ואילך הושגה גם על ידי הכרזת המעצמה החזקה ביותר בזמנו, זכות השיבה של היהודים. שתי החזרות אוחדו גם על ידי העובדה ששטחה של ישראל של היום עבר לשליטת הממלכות שהכריזו על זכות השיבה. באותה תקופה חיבקו בני מדיס את כל העולם הידוע באותה תקופה, והאימפריה הבריטית כיסתה את כל העולם, פשוטו כמשמעו, שכן יהודים חיו בגולה בכל רחבי העולם. באימפריה הבריטית, השמש מעולם לא שקעה

המרווח בין ההתגלויות שגרם לאנשי יהודה לחזור משנת 538 לפנה"ס. עד 1917 יש בסך הכל 2,454 שנים. אם כן, החזון שרשם הנביא יחזקאל בספרו על תחיית עצמות העם המתות, השיבה מבבל, היה התגשמות הנבואה, והשיבה מכל העולם התגשמה על ידי נבואת האמת.

הקמת המדינה היהודית בחזרה למקומה ההיסטורי וגם העברת ירושלים חזרה לבעלות יהודית מאפשרת גם את ביאתו השנייה של המשיח, משום שישו קשר את חזרתו להמרת דתם של היהודים אליו בירושלים;

ירושלים כולה, כולל הר הבית, עברה לידיים יהודיות במה שמכונה "הר הטמפל". בקשר למלחמת ששת הימים, 7.6.1967